בני ישראל

הקהילה הגדולה ביותר של יהודי הודו הם 'בני ישראל'. הבני ישראל התגוררו בכפרים באזור שנקרא 'קונקן' במדינת מאהארשטרא במערב הודו. במהלך המאה ה – 19 הם התחילו לעבור לעיר בומביי ולערים אחרות בהודו ביניהם קראצי שמאוחר יותר הפכה לחלק מפקיסטן. משנות החמישים של המאה ה - 20 הם התחילו לעלות לארץ

יהודי בני ישראל חיו במנותק מרוב יהודי העולם. הם נקראים בני ישראל משום שכך הם קראו לעצמם. הבני ישראל מאמינים שאבותיהם הגיעו להודו קרוב לוודאי לפני חורבן בית השני. גרסה המקובלת היא שאבותיהם הפליגו מארץ ישראל לכיוון הודו בספינה מסחרית. הספינה עלתה על סרטון מול חופי קונקן. מהספינה ניצלו 14 אנשים, 7 גברים ושבעה נשים. הם הצליחו להגיע לחוף לכפר שנקרא נאוגב ללא כלום וכל רכושם נטבע בים. את גופות חבריהם שנמשו מהים הם קברו בחוף. אנשים הללו שניצלו, הסתדרו איכשהו במקום והתחילו לעבוד בחקלאות וייצור שמן. במשך הזמן הם שכחו עברית וגם את רוב המסורת הדתית. הם קיימו בכל זאת קצת מהמסורת הדתית; הם שמרו על השבת ושבתו ביום זה מכל עבודה, הם נהגו למול את בניהם ביום השמיני להולדתם, הם לא אכלו דגים ללא סנפירים וקשקשים, הם קיימו מספר חגים ישראליים ונתנו להם שמות הודים אבל הם לא קיימו את חג החנוכה ותשעה באב ועל כן מעריכים שהם הגיעו להודו לפני חורבן הבית השני, בכל טקס כמו ברית ;חתונה ולוויה הם נהגו לומר את המשפט 'שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד'

הבני ישראל שמספרם גדל במשך הזמן הפכו לגילדה או קסטה הודית שמקצועם ייצור שמן. הם עזבו את כפרם הראשון ,נאוגב, והתפזרו בין כפרים ועיירות אחרות בחוף קונקן כמו פאלי, פן, רוהא ומקומות אחרים. ממקומות אלה קיבלו רוב בני ישראל את שמות משפחה כמו נאוגבקר, פלקר, רוהקר וכדומה. הבני ישראל ששבתו ביום שבת נקראו משום זה 'שנבר טיילי' שמשמעותו 'מיצרי שמן של שבת'

לחוף קונקן הגיע מתישהו בין 1000 ל - 1400 לספירה סוחר יהודי בשם 'דוד רחבי'. הבני ישראל מאמינים שדוד רחבי היה אחיו של ה'רמב'ם'. דוד רחבי הופתע לגלות את הקהילה הבני ישראל ששמרה על מספר מנהגים יהודיים. הוא החליט להאיר את הבני ישראל בכל המסורת היהודית. הוא בחר במספר גברים, והשכיל אותם במדרשה ובתלמוד ומינה אותם לתפקיד דתי שהוא קרא לה קאג'י (קאז'י בערבית זה שופט). וכך מאמינים התחילה תחיית המסורת היהודית בקרב הבני ישראל. מאוחר יותר במאה ה - 18, יהודים 'קוצינים' ויהודים אחרים התחילו גם ליצור קשרים דתיים עם הבני ישראל

במאה ה - 18 התחילו להגיע להודו מיסיונרים נוצרים שהתעניינו בהודו גם בחינה אנתרופולוגית. מיסיונרים הללו התחילו לחפש גם את מוצאם האפשרי של הבני ישראל ובעקבותיהם גם הבני ישראל עצמם התחילו להתעניין בעברם. חוקרים שונים התחילו עם כל מימי תיאוריות לגבי מוצאם של הבני ישראל. היו שהגיעו למסקנה שהבני ישראל הגיעו להודו לפני חורבן בית השני וזאת בגלל שהם קראו לעצמם בני ישראל ולא יהודים (היהודים הם צאצאים של שבטי יהודה ובנימין). אחרים הסיקו שהבני ישראל הם מה'שבטים האבודים', שהם שבטים ישראליים שגורשו מארץ ישראל על ידי העשורים במאה ה - 8 לפני הספירה ואבדו להיסטוריה כלומר לא ידוע מה עלה בגורלם ועל כן נקראים 'שבטים אבודים'. אחרים הסיקו שמוצאם מ 'שבטי זבולון' או 'אשר'. היו שהסיקו שה'בני ישראל ' הגיעו להודו בתקופה יותר מאוחרת במאה ה - 6 או ה - 7 לספירה ממדינות ערב או פרס. ויש עוד תיאוריות ביניהם שהבני ישראל כלל אינם יהודים

אחת הסיבות שבגללה מניחים שקהילת ה'בני ישראל' נמצאת בהודו קרוב לאלפיים שנה היא אורך חיים יהודית מיוחדת שהייתה להם. הקהילה הזאת לא ידעה חלק גדול ממסורת ישראל שרובה התפתחה ביהדות בין מאה ה - 2 לפני הספירה למאה ה - 3 אחרי הספירה. עם תחיית היהדות בקרבם על ידי דוד רחבי התמנו על ידי דוד רחבי שלוש גברים לתפקיד קאג'י. הקאג'ים מילאו את כל התפקידים הדתיים בחברה. תפקידים הללו עברו באופן תורשתי מהאב לבנו. במאה ה - 18 התחילו ה 'בני ישראל' ליצור קשרי דת עם יהודים אחרים, בעיקר עם יהודי 'קוצין' שחיו בחלק הדרומי של הודו וכן עם יהודי תימן ועיראק. הקשרים עם יהודי תימן נוצרו כאשר ה'בני ישראל' כחיילים בריטים הוצבו באדן, תימן. הבני ישראל גם הביאו להודו חזנים תימנים וכך התחילו ה'בני ישראל' לאמץ דרכי תפילה תימנים ( היו שהסיקו מכאן בטעות שמוצאם של הבני ישראל מיהודי תימן). בבתי כנסת הראשונים של יהודי 'בני ישראל' החזנים היו בדרך כלל תימנים, עיראקים או קוצינים. כמו כן התחילו להגיע להודו מוהלים ושוחטים וכך הקאג'ים התחילו לאבד את מעמדם כמנהיגי הקהילה

לקהילת 'בני ישראל' היו ויש מספר מנהגים ייחודים. קהילה זאת עורכת כמעט בכל אירוע חגיגי או הכרת תודה, טקס ה'מלידה'. ה'מלידה' הוא טקס ביתי שבו אנשים יושבים סביב מגש מלא פרות, תבלינים ואורז קלוי ושרים פזמונים. בפזמון הראשון והעיקרי משבחים את 'אליהו הנביא' כמבשר בואו של ה 'משיח'. אגדות 'בני ישראל' גם מספרות על שתי ביקורים של 'אליהו הנביא' בקרבם שאחריהם הוא חזר שמימה. המקרה הראשון היה מיד אחרי שהגיעו הניצולים הראשונים לחוף קונקן מעולפים והם הונשמו על ידי 'אליהו הנביא'. המקרה השני קרה בתקופה מאוחרת יותר שבה אף הושארו סימנים במקום ממנו המריא 'אליהו הנביא' שמימה. במקום זה בכפר 'חנדאלה' ליד העיירה 'עליבאג' ( ליד העיר פונה גם קיימת עיירה שנקראת חנדאלה אבל זהו מקום אחר) נהגו הבני ישראל לערוך תפילות דתיות. מנהג אחר ייחודי לבני ישראל היה הימנעות מאכילת בשר בקר. מנהג זה התחיל בשל קדושת הפרה להינדוים. ה'בני ישראל' שרצו יחסים טובים עם שכניהם ההינדוים נמנעו על כן מאכילת בקר והבשר המקובל היה בשר כבש. מנהג אחר שאימצו ה 'בני ישראל' בהשפעת סביבתם ההודית הייתה, אי נשואי אלמנות ומכאן שערכו את טקס ה 'ייבום וחליצה' שעל פי המסורת היהודית חובה לבצע. ה 'בני ישראל גם היו פחות קפדנים בנושא הכשרות; הם לא החזיקו בבית שני מערכות שלמות ונפרדות של כלי אוכל, חלבי ובשרי, אלא רק סירים נפרדים

הקהילה עצמה התחלקה לשני קבוצות. 'גורה' ו 'קאלא'. 'גורה' משמעותו לבן ו'קאלא' משמעותו שחור. רוב ה 'בני ישראל' השתייכו לקבוצת ה'גורא' שהיו צאצאים של שני הורים ישראלים. קבוצת ה'קאלא' היוו מיעוט בקהילה והם היו צאצאים של אב 'בני ישראל' ואימא לא מדת ישראל. ה'גורא' וה'קאלא' אומנם התפללו ביחד, אבל ה'קאלא' היו פסולים מלהתחתן עם 'גורא', הם לא אכלו יחד, ל'קאלא' לא אפשרו להחזיק בספרי תורה או להשמיע שופר בבתי כנסת

הבית הכנסת הראשון של ה 'בני ישראל' הוקמה ב - 1796 על ידי שמואל דיוייקר. דיוייקר היה חייל בצבא של האנגלים בהודו. במסגרת שירותו, הוא וחיילים 'בני ישראלים' אחרים נשבו על ידי חיילי שליט מוסלמי של ממלכת מאייסור, טיפו שולטן. טיפו שולטן נהג להוציא להורג שבויים לא מוסלמים אבל אמו של טיפו שולטן שכנע את בנה לחוס על ה'בני ישראל' משום שהם מוזכרים ב'קוראן' כעם הספר שאלוהים שעשה עימם ברית. יש הטוענים אילולא קראו ה'בני ישראל' לעצמם 'יהודים' ולא 'בני ישראל', קרוב לוודאי שהיו מוצאים להורג שכן ה 'קוראן' מתייחס אל ה 'יהודים' בצורה שלילית בעוד הוא מתייחס אל ה 'בני ישראל' בצורה יותר חיובית. במשך הזמן הוקמו בתי כנסת ותפילה רבים במקומות שבהם חיו היהודים הללו. הוקמה אפילו בית כנסת רפורמי ב - 1925. בין בתי הכנסת, הבית כנסת בעיירת 'פנווייל' ליד מומבאי נחשבת בעיני רבים כבית כנסת בעל סגולות מיוחדות

עד לתחילת מאה ה - 20 ה 'בני ישראל' לא קראו לעצמם 'יהודים'. מתקופה זו התחילו ה 'בני ישראל' לקרוא לעצמם 'יהודים. ה 'בני ישראל' כקהילה לא היו מעולם בעלי השפעה גדולה. עד לבואם של הבריטים הם עבדו בעיקר כמייצרי שמן של כפריהם. אבל היו ביניהם שהצליחו להתקדם במסגרות הצבאות של שליטים מקומיים לתפקידים בכירים ואף קיבלו על כך אדמות רבות. עם בואם של הבריטים הצטרפו רבים מהם לצבא שהקימו הבריטים ואף לקחו חלק פעיל במלחמות שלחמו הבריטים. מאוחר יותר ה 'בני ישראל' אימצו את מקצוע של קבלני בנין וכן אימצו מקצועות מודרניים אחרים. היו בין ה 'בני ישראל' שהגיעו למשרות בכירות של שופטים, עורכי דין, רופאים, מנהלי מוסדות ומשרות בכירות אחרות בשרות המדינה

בשיא מספרם ה 'בני ישראל' היו אולי 30000 וזה היה בעשור של 1950 ומאז בגלל הגירתם, בעיקר לישראל ומקצתם למדינות אנגלו-סקסיות, מספרם הולך ופוחת. היום (1998) חיים בהודו פחות מ –5000 בני ישראל