טומאה
תופעת הטומאה הקיימת בשיטת הקסטות, היא אחת התופעות היותר החזקות והקשות של שיטה זו. מתייחסים אל התופעה הזו כאחת התופעות הגזעניות הקשות ביותר שהיו בעולם
בחברה ההודית, אנשים שעבדו בעבודות בזויות, מלוכלכות, ומזהמות נחשבו לטמאים ומזהמים ועל כן היו אסורים במגע. הטמאים היו משוללים כמעט כל זכות בסיסית. באזורים שונים של הודו היחס אליהם היה שונה. היו אזורים שהיחס אל הטמאים היה קשה אבל פחות קפדני והיו אזורים שהיחס אל הטמאים היה קשה מאוד. בצורתה הפחות קפדני ראו בטמאים אנשים מזהמים ומגוריהם היו במרחק מהיישוב של בני הורנות. לטמאים היה אסור לגעת באנשים מארבעת הורנות; אסור היה להם להיכנס לבתים של בני ורנות הגבוהות. אסור היה להם להיכנס למקדשים. אסור היה להם להשתמש בבארות מים שהשתמשו האנשים מורנות. באירועים שבהם הטמאים היו צריכים להשתתף ביחד עם אנשים מהורנות, הם אולצו לשבת במרחק מהורנות הבכירות. במקומות שבהם ההקפדה הייתה גדולה יותר, לא רק מגע פיזי עם הטמאים היה אסור אלא גם מגע עם צילם או אף לראות אותם היה נחשב מזהם. עם היה מגע אסור כזה עם הטמאים, האיש מהורנה היה עובר טקסים שונים וגם שוטף את עצמו עם מים. ואם היה והטמא נכנס לביתם של אנשים מהורנה ונגע בחפציהם, במקרים כאלה היו שוטפים את הרכוש ואת המקום בו דרך הטמא. בחלק מהמקרים אף הכו את הטמא שיצר מגע אסור זה ולעתים אף רצחו אותו. בקהילות מסוימות היו לבני הורנות הבכירות משרתים שתפקידם היה ללכת לפניהם ברחוב ולהכריז על בואם וזאת כדי שהטמאים יפנו את הדרך. הטמאים גם היו אמורים להתלבש בצורה מסוימת שתזהה אותם
בני ורנות הבכירות האדוקים, התייחסו אל כל מי שעבד באיזה שהיא מקצוע מלכלכת כטמא ועל כן נמנעו ממגע אתם. על פי נוהלי דת הקפדנים של הינדואיזם כל מי שלא הינדו הוא טמא