הלא הינדוים ושיטת הקסטות.
מבחינה דתית כל מי שלא שייך לאחד מארבעת המעמדות הוא חסר מעמד וטמא. כלומר האירופים, המוסלמים, הנוצרים, היהודים וכל מי שלא הינדו הוא טמא. נוהל זה לא תמיד כובד על ידי ההינדוים. זרים שהגיעו להודו ובני דתות אחרות קיבלו יחס שונה באזורים שונים של הודו
חלק מהזרים אימצו את ההינדואיזם והשתלבו בורנות הבכירות. בני ז'ת ה'רז'פוט' שמרכזם במדינת רז'סטן בצפון הודו משתייכים לורנת ה'קשטריה'. ה'רז'פוט' יותר מכל ז'ת הודית אחרת נחשבים למייצגים של ורנת ה'קשטריה'. משערים שחלק גדול מהזרים, בעלי תרבות לוחמנית, ה'סינטאים', ה'הונים' היוונים ואחרים השתלבו בקרב ה'רז'פוט'
ה'בראהמנים' מז'ת ה'קונקנש' במערב הודו גם שורשיהם אינם ככל הנראה מהודו. האגדה מספרת שאחד מגלגוליו של האל וישנו, 'פרסורם', מצא בחוף קונקן מספר גופות שנימשו מהים. כדי לשרוף אותם הוא העלה אותם במדורה, אנשים הללו התעוררו לחיים במדורה (ככל הנראה משום שהם היו חסרי הכרה ולא חסרי חיים) . פרסורם המיר אותם לדתו והפך אותם ל'בראהמנים'. יהודי 'בני ישראל' שגם הם טוענים שהגיעו להודו דרך הים, משערים שמקורם ושל ה'קונקנש בראהמן' מאותה ספינה. אבל בגרסתם, לא גלגולו של וישנו המיר את ז'ת ה'קונקנש' אלא בראהמן מקומי. בכל אופן להרבה 'קונקנש בראהמנים' יש עיניים בצבא אפור ירוק והם חריגים מבחינה זו מהודים אחרים באזור זה כולל ה'בני ישראל'
מבחינה דתית הינדוית כל מי שלא הינדו הוא חסר מעמד ועל כן טמא. אבל לא כך תמיד היו פני הדברים. באזורים שונים של הודו היחס אל בני דתות האחרות היה שונה. יהודי בני ישראל במערב הודו קיבלו יחס שונה מיהודי 'קוצין' בדרום הודו. עיסוקם של הבני ישראל היה ייצור שמן והם קיבלו סטטוס כמו של ז'ת הינדוית, 'סומבר טיילי', שגם עסקה בייצור שמן והשתייכו למעמד ה'סודרה'. היו הינדוים אדוקים שהתייחסו אל כל לא הינדו כטמא וכך התייחסו גם אל יהודי 'בני ישראל'. לעומת זאת היו גם 'בני ישראל' שהיו בעלי קרקעות, רכוש, ואף חיילים בדרגות בכירות בצבאות של שליטים מקומיים. אבל באופן כללי מעמדם החברתי של ה'בני ישראל' היה נמוך. לעומת ה'בני ישראל', מעמדם החברתי של יהודי קוצין היה גבוה יותר. יהודי קוצין היו סוחרים ואף שליטי ממלכה קטנטנה. היו להם זכויות שהיו השמורים למעמדות השולטות. מותר היה להם לרכב על פילים ולהשתמש באפיריונים ( סוג של קרון שנישא על ידי שני אנשים). היו להם גם משרתים שתפקידם היה להקדים אותם ולהכריז על בואם כדי שמעמדות הנמוכות יפנו את הדרך
ביחסים החברתיים שהיו בין הקהילות היהודיות, אפשר למצוא הרבה אלמנטים של שיטת הקסטות. אבל בחלק מהמקרים אפשר לפרש אותם גם על פי הלכה יהודית. היהודים 'בגדאדים' הקפידו מאוד על הלכה היהודית ושמרו מרחק חברתי ודתי מה'בני ישראל' שהיו יותר חילונים. התנגדותם של ה'בגדאדים', לאכול בבתי הבני ישראל; להתחתן עם הבני ישראל; לספור את הבני ישראל במניין, אפשר לפרש על פי הלכה יהודית. אבל גם מפרשים אותם על פי שיטת הקסטות שעל פיה ה'בגדאדים' ראו את עצמם כז'ת בכירה יותר מאשר הבני ישראל ועל כן נמנעו ממגע אתם
הכובשים המוסלמים שהגיעו להודו, היו חזקים מכדי שיתייחסו אליהם כטמאים. לא רק שהם היו חזקים מבחינה צבאית, אלא שהם אף ניסו לכפות את דתם על ההודים. אותם הודים שהתאסלמו נשארו כמעט תמיד באותה סטטוס חברתי שהיה להם קודם. הינדוים מהורנות הבכירות שסטטוסם היה גבוה בחברה, נשארו בסטטוס בכיר גם אחרי שהתאסלמו. הינדוים מהז'תות הנמוכות שהתאסלמו וקיוו לצאת בדרך זו ממעמדם הנמוך בחברה, נשארו גם אחרי שהתאסלמו במעמד הנמוך. גם זהותיהם ועיסוקיהם נשארו כפי שהיו לפני שהתאסלמו. קרב המוסלמים בהודו קיים איזשהו הפרדה בסיסית בין ה'שריף ז'ת', הכוללים מוסלמים שהשתייכו קודם לורנות הבכירות ומוסלמים שהגיעו להודו, שהם נחשבים למעמד הגבוה, וה'אז'לף' ז'ת', הכוללים מומרים מוסלמים שהשתייכו לז'תות הנמוכות, שנחשבים למעמד הנמוך. כמו בכל מקום בעולם, גם בקרב המוסלמים ההודים המעמד הגבוה (שריף ז'ת) לא יוצר יחסים חברתיים קרובים עם המעמד הנמוך (אז'לף ז'ת)
היחסים אל הנוצרים ובין הנוצרים אינו אחיד. לנוצרים הסורים בקרלה בדרום הודו היה סטטוס גבוה. כמו היהודים בקרלה גם הם היו סוחרים וקיבלו זכויות רבות כמו השליטים. ההודים שהוטבלו מהמאה ה - 16 על ידי מיסיונרים נוצרים, נשארו כמעט תמיד במעמד שהיה להם. כמו אצל המוסלמים בהודו גם אצל הנוצרים קיימים שתי מעמדות. חלק מהטמאים שהתנצרו מקבלים גם היום יחס של טמאים, גם מצד הנוצרים
הנוצרים האירופים אמורים גם להיות טמאים להינדוים ועל כן אסור להינדוים ליצור עימם מגע פיזי. בתחילת דרכם בהודו היו אירופים שטענו שקיבלו יחס של טמאים ואף מגע עם צילם גרם להינדוים לשטוף את עצמם ואת רכושם. אבל עם השתלטות הבריטית על הודו נוצר מצב שבו ה'בראהמנים' היו אלה שאימצו את האידיאולוגיה האירופית של שוויון זכויות לכולם בלי קשר למוצא, מין, דת, ז'ת, והחדירו את האידיאולוגיה הזאת לחברה ההודית
בדתות אחרות שנוסדו בהודו - בודהיזם, ז'איניזם, ו'סיקיזם' - קיימים סממנים של שיטת הקסטות. סיקיזם כדת דוחה את שיטת הקסטות. אבל בפועל ז'תות שונות שאימצו את סיקיזם, ממשיכים לפעול כז'תות נפרדות. ובדרך כלל בני הז'ת מתחתנים רק עם בנות הז'ת. כמוכן סיקים שהיו אליטה של אזור פנג'אב מעריכים פחות את הסיקים מהז'תות הנמוכות. בקרב הז'אינים גם קיימים קבוצות שמתחתנים בינם לבין עצמם. בקרב הבודהיסטים קיימים שתי מעמדות שכמו במקרים אחרים תלויים בסטטוס הקודם של הז'תות. לעומת זאת בני ז'ת ה'מאהאר', שהיו חסרי מעמד ואימצו את בודהיזם ומעדיפים משיקולים פוליטיים להזדהות עם הז'ת המקורית שלהם
לא כל מי שחי בהודו קיבל על עצמו להיות חלק משיטת הקסטות. כ – 7% מאכלוסיה ההודית, מוגדרים שבטים ולא זיתות או קסטות. שבטים הללו מפוזרים בכל הודו והם צאצאים של קהילות שלא רצו להיות חלק בהיררכית הורנות. בני שבטים אלה העדיפו לחיות באזורים מרוחקים בהרים ובג'ונגלים של הודו והתרחקו מאכלוסיה הכללית של הודו. הם חיו בעיקר מצייד, דייג, חקלאות פשוטה אבל היו גם שחיו מגניבות ואף שוד דרכים. לבני השבטים השונים היו אמונות דתיות שונות עם אלים משלהם. חלקם האמינו באמונות פשוטות אבל היו שבטים שנהגו להקריב בני אדם בטקסי הדת שלהם. לאחת מהשבטים הללו שנקראת 'גונד' הייתה ממלכה חזקה במרכז הודו. רוב השבטים אימצו את הינדואיזם, חלקם אימצו את האיסלאם או את הנצרות. יהודי 'שבט מנשה' ממזרח הודו גם נכנסים לקטגוריה של שבטים