ראשיתה של שיטת הקסטות
להתפתחות שיטת הקסטות קיימות מספר תיאוריות. יש תיאוריות אלוהיות - מיסטיות, יש תיאוריה ביולוגית - פיזיולוגית, ויש תיאוריות היסטוריות - חברתיות.
התיאוריות האלוהיות מסבירות את היווצרותם של ארבעת הורנות אבל לא מסבירות את היווצרותם של הז'תות ושל חסרי מעמד. על פי ה'ריג' ויידה (שהוא ספר הכי עתיק של ההינדואיזם), אדם הקדמון או הייצור הקדמון, פורוש, השמיד את עצמו כדי ליצור חברה אנושית. מראשו נולדו ה'בראהמנים', מידיו ה'קשטריה', מירכיו ה'ואישיא', ומרגליו ה'סודרה'. הסדר ההיררכי של הורנות השונות בחברה נקבע על פי סדר היררכי של האיברים בגוף אדם שמהם נולדו בני הורנה. לפי תיאוריה אלוהית אחרת הורנות נבראו על ידי בורא העולם, 'בראהמה', מחלקי גופו השונים כפי שצוינו במקרה של פורוש
התיאוריה הביולוגית - פיזיולוגית טוענת שבכל דבר, חי ודומם, טבועים שלושה תכונות במינון שונה. 'סטטווא' - שהם תכונות כמו חוכמה, יושר, טוב לב ותכונות חיוביות אחרות; 'ראג'אס' - שהם תכונות כמו התפנקות, תאווה, וגבורה; 'טאמאס' - שהם תכונות שליליות כמו טמטום, חוסר יצירתיות וחוסר אינטליגנציה. אנשים עם תכונות טבועות שונות אימצו עיסוקים שונים. ה'בראהמנים' נחשבים לאנשים עם תכונות סאטטויות, ה'קשטריה' וה'ואישיא' נחשבים לאנשים עם תכונות ראג'אסיות, ה'סודרה' נחשבים לאנשים עם תכונות טאמאסיות. כמו האנשים, גם באוכל קיימים תכונות טבועות הללו ועל כן הם משפיעים על אישיותם של האנשים. ה'בראהמנים' וה'ואישיא' נהגו לאכול מזון 'סאטטוי' - פירות, חלב, דבש, שורשי צמחים וירקות - ששיפרו את תכונותיהם ה'סאטטויות'. רוב הבשרים נחשבים כבעלי תכונות טאמאסיות. בני ורנת ה'סודרה' אכלו בשר ואוכל טאמאסי אחר. ה'קשטריה' אכלו מזון 'ראג'אסי' שכלל גם בשרים מסוימים. החיסרון של תיאוריה הביולוגית - פיזיולוגית היא שבאזורים שונים של הודו, בשלושת הקטגוריות כללו סוגים שונים של מזון. כמו כן היו 'בראהמנים' שאכלו בשר שהוא אוכל 'טאמאסי'
התיאוריה ההיסטורית - חברתית מסבירה את התפתחות הורנות, הזת'ות והחסרי מעמד. על פי תיאוריה זו, שיטת הקסטות התחילה עם בואם של אריאנים להודו. משערים שהאריאנים הגיעו להודו בערך 500 שנים לפני הספירה. האריאנים שהיו בעלי גוון עור בהיר הגיעו להודו אי שם מאזור פרס ואירופה. לפני האריאנים היו בהודו אנשים ממוצאים ותרבויות אחרות ביניהם ניגריטו - בעלי מבנה גוף כמו הכושים מאפריקה. מונגולואידים - בעלי תווי פנים סיניים. אוסטרולואידים - שלהם מוצא זהה כמו לילידים האוסטרלים, ובעיקר חיו בהודו ה'דראוידים' שמוצאם מאזור ים התיכון. המגע הראשוני של האריאנים היה בעיקר עם ה'דראוידים' ועם ה'אוסטרולידים'. האריאנים זלזלו בתרבויות המקומיים. הם התחילו להשתלט על אזורים בצפון הודו תוך שהם דוחקים את המקומיים כהי העור דרומה או לתוך הג'ונגלים וההרים. בקרב האריאנים התפתחו שלושה קבוצות; קבוצה אחת הייתה של לוחמים ואצילים שנקראו 'רג'יאנה' (עם הזמן הם תחילו להיקרא 'קשטריה'). קבוצה השנייה הייתה של כוהני דת והם נקראו 'בראהמן'. שתי קבוצות אלה נאבקו ביניהם על בכורה החברתית ובמאבק הזה יצאו ה'בראהמנים' עם ידם על העליונה. קבוצה השלישית הייתה של חקלאים ובעלי מלאכה והם נקראו 'ואישיא'. עם הכנעתם וכיבושם של המקומיים על ידי האריאנים הועסקו המקומיים על ידי האריאנים בעבודות שונות. בתהליך הזה הפכו ה'ואישיא' לבעלי קרקעות ועסקים והנכבשים הפכו לעובדים הפשוטים. כנראה כדי להנציח את מעמדם קבעו האריאנים חוקים חברתיים ודתיים שאפשרו רק להם להיות אנשי דת, אצולה וסוחרים. במערב הודו קיימת מדינת מאהארשטרא, אזור זה נקרא בשם זה מאות שנים. רבים חושבים שכוונת שם האזור הוא כשמו מאהארשטרא, כלומר ארץ גדולה. אבל יש הטוענים שמקור השם בז'ת ה'מאהאר' הנחשבים לתושבים המקוריים של אזור זה. בהיררכית המעמדות ה'מאהאר', שהם בעלי גוון עור כהה, היו חסרי מעמד. הגוון עור היה חשוב מאוד בהיררכית המעמדות, המשמעות האמיתית של המילה ורנה איננה מעמד אלא גוון עור. בין חסרי המעמד לבין שלושת הקבוצות של האריאנים נמצאת ורנת ה'סודרה' שהם ורנה של עובדים הפשוטים. ל'סודרה' השתייכו שתי סוגי קהילות. קהילה אחת הייתה של נכבשים והקהילה השנייה הייתה של צאצאים מיחסים בין אריאנים לבין תושבים מקומיים
בסיפורי דת הינדוים מתקיימים מלחמות רבות בין ה'אריאנים' הטובים לבין המפלצות והשדים המרושעים בלי גוון עור כהה. לאלים השונים היו עבדים בעלי גוון עור כהה. קיימים גם סיפורים על ניסיונות של מפלצות הנשיות לפתות אריאנים הטובים בדרכי מרמה וגם סיפורים על חתונות בין גיבורי הדת לבין המפלצות הנשיות. יש המפרשים את האירועים האלה כאירועים אמיתיים שבה האלים והגיבורים הטובים היו אנשים ממוצא אריאני והמפלצות, השדים והעבדים היו למעשה התושבים המקוריים של הודו בעלי גוון עור כהה שהפולשים האריאנים התייחסו אליהם כמפלצות, שדים ועשו אותם עבדים. בנקודה הזאת יש להזכיר את שצוין בסעיף 'הינדואיזם' שה'סוואסטיקה' הוא סמל קדוש עבור ההינדואים
כמו ברוב התרבויות שהיו בעולם גם אצל ההודים הבן ירש את מקצוע האב וכך נוסדו קבוצות משפחתיות שעבדו באותה עיסוק ובה הילדים המשיכו את שעשו הוריהם. עם הזמן המשפחות גדלו והתחילו להתייחס אליהם כקהילה, כלומר ז'ת. משפחות שונות שעבדו בעבודה דומה פיתחו ביניהם יחסים חברתיים והתארגנו כקהילה משותפת. במשך הזמן הלא אריאנים גם קיבלו על עצמם את הסדר החברתי שהמציאו האריאנים. קבוצות חברתיות שונות, כלומר ז'תות שונות, שעבדו במקצועות שונות השתלבו ושולבו בורנות שונות בהתאם לעיסוקם. הפולשים הזרים מהעבר הרחוק של הודו - יוונים, הונים, סינטאים ואחרים - שכבשו והקימו ממלכות בצפון הודו, קיבלו גם הם סטטוס של ורנת ה'קשטריה'. אבל כנראה הייתה מדיניות אריאנית לא לקדם תושבים המקוריים של הודו, ומסיבה זו הלוחמים והשליטים של קהילות שהיו בהודו לפני האריאנים כמו ה'נאייר' ו'רדי' מדרום הודו לא שולבו בורנת ה'קשטריה'
למרות שהאריאנים לא כבשו או השתלטו על דרום הודו, גם הדרום הודים קיבלו על עצמם את היררכית הורנות. רוב ז'תות הבראהמנים של דרום הודו נחשבים לצאצאים של מהגרים בראהמנים שהגיעו לדרום מהצפון. דרום הודיים הלא 'בראהמנים' רואים ב'בראהמנים' בדרום הודו כסוכנים שהגיעו מצפון הודו כדי להשליט תרבות אריאנית ה'צפונית' עליהם במקום תרבותם הדרום הודית.
כאמור שלושת הורנות שהיו אריאנים שלטו על החברה ההודית. ואחרים עבדו בשבילם. העובדים האלה שויכו לפי מקצועם לשתי מעמדות שונות. אנשים שעבדו במקצועות לא מזהמות הפכו לורנת ה'סודרה'. אנשים וקהילות שעבדו במקצועות מזהמות, מלוכלכות, ובזויות לא קיבלו שום מעמד ונחשבו לטמאים. ה'בראהמנים' ייחסו חשיבות רבה לניקיון. ובעבר האמינו שמחלות עוברות גם באוויר ולא רק במגע פיזי ולכן כנראה החליטו שאנשים שעובדים בעבודות מזהמות יהיו אסורים במגע או שיהיו במרחק מסוים מהמעמדות הגבוהות בהתאם לעיסוקם
לצד רוב ההודים שהסכימו להיות חלק מהיררכית קסטות, היו מעטים שלא קיבלו על עצמם את היררכית הורנות שהאריאנים הביאו. אנשים הללו העדיפו להתרחק מהחברה הכללית וחיו בהרים ובג'ונגלים של הודו כשבטים מתבודדים