שפות ודיאלקטים

השפה היא אחד הגרעינים המרכזים לזהות התרבותית של הפרט. החוקה ההודי מכיר, נכון לעכשיו ב - 18 שפות. אבל כמעט כל אחד משפות הללו כוללות בתוכה מספר דיאלקטים או וריאציות שונות של אותה שפה. בנוסף קיימות עוד שפות שלא מוכרים באופן רשמי על ידי החוקה ההודי. חלק גדול מהמדינות של הודו המודרנית קיבלו את צורותיהם על פי גבולות השפות המרכזיות המוכרות על ידי החוקה ההודי

תהליך הקמת המדינות של הודו החל עם עצמאותה של הודו. בזמן שלטון הבריטי היו בהודו שני סוגי מדינות, מדינות נסיכויות ופרובנסים בריטים. עם עצמאותה של הודו הפרובנסים הפכו למדינות והמדינות ה'נסיכויות' הקטנות שולבו לפרובנסים הסמוכים. המדינות הנסיכויות הגדולות הפכו גם הם למדינות של הודו. אבל מנהיגים מקומיים החלו לדרוש שהמדינות החדשות יבנו על בסיס שפה משותפת. תהליך הקמת המדינות על בסיס שפה החל בשנת 1953 ודרישות כאלה קיימות גם היום

המדינות שגבולותיהם מבוססות על גבולות השפות הם: קרלה לדוברי 'מליאלם'; טמיל נאדו לדוברי טמילית (האות 'ת' בסוף שם השפה היא בגלל העברית); קרנאטאקה לדוברי 'קאננדה'; אנדרא פראדש לדוברי 'טלגו'; מאהארשטרא דוברי 'מראתהית'; אוריססה לדוברי 'אוריה'; מערב בנגל לדוברי בנגלית; גוז'ראת לדוברי גוז'ראתית; פנג'אב לדוברי 'פנג'בית'; אססם לדוברי אססמית. חלק מהמדינות שצוינו עד כה כמו בנגל ואוריססה היו פרובנסים עוד בזמן שהבריטים שלטו על הודו.

לצד מדינות שצוינו, קיימות גם מדינות שלא הוקמו על בסיס שפה וכן קיימות עוד שפות בהודו שדובריהם לא קיבלו מדינות משלהם. עם לציין חלק מהשפות הנוספות המדברים בהודו אז אפשר לציין את 'קונקנית' שמדברים בגואה; 'דוגרית', 'קשמירית', 'לדאכית' שמדברים באזורים שונים של מדינת ז'ממו וקשמיר (נוהגים לקרוא למדינה זו בקיצור קשמיר); בסיקקים מדברים מספר שפות העיקרית שביניהם 'נפאלית'; שפה העיקרית של מניפור היא 'מניפורית'; במדינות מדיה פראדש, אוטטר פראדש, ראז'סטן, הריאנה, ו'הימאצל פראדש' מדברים הינדית שהיא גם השפה הרשמית של ממשלת הודו. יש גם שפות שדובריהם מפוזרים בכל הודו, כמו דוברי 'סינדהית' שהגיעו להודו מאזור סינד שנמצא היום בפקיסטן; אורדו מדוברת על ידי חלק גדול מהמוסלמים בכל רחבי הודו. השבטים השונים של הודו שחלקם מונים מספר מאות מדברים גם הם בשפות שונות

לרוב השפות המרכזיות יש וריאציות ודיאלקטים שונים. חלק מהדיאלקטים שונים מאוד אחד מהשני. לשפה הינדית למשל יש יותר מ – 10 וריאציות. ההינדית המדוברת במדינת ראג'סטן בצפון מזרח הודו שונה מהינדית המדוברת במדינת ביהאר במזרח הודו או מהינדית המדוברת בהימאצל פראדש. לעתים מתייחסים לוריאציות שונות של שפה מסוימת כשפות נפרדות עם ספרות משלהם. אחד הדיאלקטים של הינדית, המדוברת במזרח הודו הינה 'מאיתהאלית'. דוברי מאיתהאלית רבים מתייחסים אל שפתם כשפה נפרדת מהינדית. גם אל ראג'סטנית מתייחסים כאל שפה נפרדת עם ספרות משלה. רג'סטנית עצמה איננה שפה אחת אלא מספר דיאלקטים המדוברים באזור ראג'סטן ותושבי אזור זה משתמשים בשם אחד לשפת אמם. שפה אחרת שנקראת על שם אזור היא 'קונקנית' על שם החוף 'קונקן'. גואה נמצאת בחוף קונקן והשפה העיקרית המדוברת בה נקראת 'קונקנית', צפונית לגואה נמצאת מדינת מאהארשטרא. בחוף קונקן במדינת מאהארשטרא, הקהילות השבטיות גם דיברו קונקנית אבל, קונקנית של מאהארשטרא נחשבת לדיאלקט של שפת 'מראתהית' והיא שונה משפת ה'קונקנית' המדוברת בגואה

החוקה ההודי משתמש במונח 'שפת אם' במקום המונחים שפה, דיאלקט או ניב. מבחינה רשמית החוקה ההודי מכיר בקיומם של 18 שפות כאשר כמעט כל שפה כזאת כוללת בתוכה מספר שפות אם. המפקד ההודי מתייחס להרבה יותר שפות אם והמספרים נעים בין מאתיים ועד לאלפיים ולעתים אף יותר, תלוי את מי שואלים

למרות שפות אם הרבות, ברוב שפות המרכזיות, התפתח (או שמתפתח) איזשהו סגנון דיבור שהפך לסגנון דיבור המקובל של אותו שפה. כזה סגנון דיבור יש ב'מראתהית' וב'הינדית'. ב'מראתהית' דוברי שפות אם שונות שקראו לשפתם 'מראתהית' אימצו סגנון דיבור וספרות מסוימת שהפכה לשפת תקשורת ביניהם. אומנם קיימים מבטאים שונים ואף ניבים ייחודים, כמו של יהודי בני ישראל המשתמשים במילים מעט שונות למספר מאכלים, אבל קיים איזשהו סגנון דיבור או מבטא מסוים שנחשב לתיקני

גם בהינדית שהיא השפה הרשמית של ממשלת הודו, התפתח וממשיך להתפתח סגנון דיבור וספרות מסוימת שהפכה לשפת התקשורת בין אנשים ברחבי הודו. הינדית זו היא השפה המקובלת בכלי התקשורת ובקולנוע ההינדית הפופולרית. הינדית הזאת שונה מחלק מהדיאלקטים של הינדית שמדברים ואף מהינדית התקנית. חלק גדול מדוברי הינדית פופולרית מתקשים לעתים להבין את הינדית התקנית